<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימנים ל"ג—ל"ד</h1>
<h2>דף כ:</h2>
שמע שמועה קרובה ברגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה וכן שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה, עולה לו ואינה נוהגת אלא יום אחד, ואע"ג דשבת עולה לענין אבילות (מו"ק י"ט א'), אפ"ה לא אמרינן דכששמע בשבת דליהוי כאילו שמע בחול, דהיינו טעמא כיון דאילו שמע למחר לא חיילא עליה אבילות דהוי יום ל"א, הכי נמי כששמע בשבת כיון דלא נהגא ביה אבילות ממש די לנו לעשותו כיום מחר, אבל אם שמע בשבת שהוא יום כ"ט אז ודאי נוהג אחר השבת שבעה ושלשים דהוי כאילו שמע למחר, דאילו שמע למחר ביום שלשים נוהג שבעה ושלשים הכי נמי כששמע בשבת יום כ"ט, ועל כרחך איירי הכא ששמע בשבת שהוא יום ל' דאילו הוה שבת יום כ"ט היכי הוה קאמר ולמוצאי שבת נעשית רחוקה, והא אכתי לא הויא רחוקה עד יום ל' בעיצומו של יום כדכתבינן לעיל דלא אמרינן מקצת לילה ככל היום לענין ל' של אבלות נראה לי. ולפי מה שהוכחתי ניחא מה שכתב בהלכות גדולות אם שמע ביום שלשים נוהג שבעה ושלשים, והביאו ראיה מכאן דמשמע דוקא שמע בשבת ביום שלשים אינה נוהגת אלא יום אחד הא בחול כה"ג נוהג שבעה ושלשים, וכתב רב אלפסי וזה לשונו איתא מרבוותא דאמרי דהוי כמו שלשים ואחד, ואיתלו בהא דאמרינן בפרק יש בכור לנחלה (בכורות מ"ט א'), אמר רב אשי הכל מודים לענין אבילות דיום שלשים כיום שלפניו דאמר שמואל (מו"ק כ"ו א') הלכה כדברי המיקל באבל, וגמרינן מיניה ליום שמועה, וכן פירש רבינו חננאל, וליתא דלענין נפל איתמר, וכן פירש רבינו שלמה (בכורות שם) רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל (שבת קל"ה ב'), וקאמר רב אשי שאם מת ביום שלשים כנפל חשוב, דהוי כיום כ"ט, והיינו קולא, ועוד לפי דבריהם הוה ליה למימר כיום שלאחריו דהיינו יום ל"א, אבל מדקאמר כיום שלפניו היינו כ"ט כדפרישית. והבראה לא נהגא בשמועה רחוקה מעובדא דר' חייא דלא עשו לו הבראה (מו"ק כ' ב'), אלא משמע דלאלתר צוה להוליך לו כליו אחריו לבית המרחץ.
